הצעדים שעל מעבידים לנקוט כתוצאה משינוי זה
מליאת הכנסת אישרה ב-30 בינואר 2012 את תיקון חוק למניעת הטרדה מינית, תשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), אשר מאריך את תקופת ההתיישנות בתביעות בגין הטרדה מינית. תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק עמדה על שלוש שנים וכעת שונתה לתקופה בת שבע שנים, בהתאמה לתקופה הקבועה בחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958.
הארכת תקופת ההתיישנות לכדי שבע שנים תאפשר למספר רב של עובדים להגיש תביעות בגין הטרדה מינית, הן כנגד מעסיקים והן כנגד מטרידים, שתקופת ההתיישנות הקצרה מנעה זאת מהם בעבר.
נתקלתי, פעמים רבות במקרים שעובדים מוטרדים נמנעו מלתבוע סמוך לפגיעה שנעשתה בהם, בגלל הקושי הכרוך בהגשת תביעה מסוג זה וכן בגלל החשש לאבד את מקום העבודה. מוטרדים רבים ניסו להגיש תביעות בחלוף השנים, לעיתים רק לאחר סיום עבודתם ונתקלו בחומה של תקופת התיישנות.
המחוקק למעשה מכיר בתיקון זה בקשיים הנפשיים של הנפגעים, תחושות של אשמה, חשש מאובדן מקום העבודה ואף חשיפה ובשל כך מאריך את תקופת ההתיישנות וזאת למרות קשיי ההוכחה שמערימה הארכה זאת על מעסיקים.
התיקון לחוק מצריך התארגנות מצד מעסיקים ובעיקר מצד ממונות על הטרדה מינית בארגונים. לאור תקופת ההתיישנות הארוכה, עולה בחשיבותו עניין תיעוד ורישום קפדני של התלונות המוגשות לאחראי על תלונות בגין הטרדה מינית. אני ממליצה לתעד כל פניה או מידע שהתקבל בנוגע להטרדה מינית וכן לתעד בפירוט את הטיפול שנעשה על ידי הממונה בפניה כאמור. כמו כן כל פעולות ההדרכה והמניעה שעושה החברה בנושא זה ראויות לתיעוד. באם לא תהיה התארגנות מתאימה, התארכות תקופת ההתיישנות תקשה על המעסיק בהוכחת עמדתו והצגת ראיות הנוגעות למקרים של הטרדה מינית במקום העבודה. ראוי להדגיש גם שבשל רגישות החומר שנאסף יש לשמור אותו במקום נעול שאין אליו כל גישה לעובדים נוסף לממונה עצמה.
נכתב ע"י עו"ד קרן קופרמן, מומחית לענייני עבודה ממשרד עו"ד ש. פרידמן ושות'
